כיוון שקוטביות השכל יוצרת שני מיני תודעה השונים ביחסם לזמן, ומכיוון שאוטיזם על פי תיאורית קוטביות האוטיזם זה למעשה תחושת זמן מוקצנת, מכאן שעלינו להפריד בין אוטיסטים מוּפְשָטוֹלוֹגִים לאוטיסטים מוּחָשוֹלוֹגִים  (abstractoliteralis autistics vs concretoliteralis autistics). חשוב לציין שמנעד הסימפטומים האוטיסטים הוא רחב ביותר, וחשוב לציין ולהכיר בעובדה שכל אוטיסט הוא עולם ומלואו. עם זאת, תיאורית קוטביות האוטיזם מבדילה באופן מהותי ואמפירי בין אוטיסטים מוּפְשָטוֹלוֹגִים למוּחָשוֹלוֹגִים, וטוענת להבדלים עקרוניים בניהם. זה חשוב כיוון שגם אם הסימפטומים של המוּפְשָטוֹלוֹגִ והמוּחָשוֹלוֹגִ האוטיסט זהים (כגון חוסר יכולת דיבור או רגישות חושית כלשהיא), התיאוריה ממחישה כיצד הסיבה שגורמת להם היא לעיתים הפוכה לחלוטין.

אוטיסטים מוּפְשָטוֹלוֹגִים הם אוטיסטים שאצלם תחושת הזמן איטית באופן משמעותי ממקצב הזמן הממוצע, עקב דומיננטיות מוקצנת של השוכל (over dominance of the activumentis). אוטיסטים אלו מבלים את רוב זמנם במחשבה, ונוטים להיות מנותקים מהחוויה הגופנית אלא אם כן הם חווים עומס על הקלט החושי (שבדרך כלל ״מפריע״ להם לחשוב ומנתק אותם מהמיקוד התודעתי אליו הם רגילים). הם נוטים להימנע מהבעת רגשות גופנית וממגע פיזי, והגיונם מופשט. אנשים המאובחנים בתסמונת אספרגר, לדוגמא, הם לרוב אוטיסטים מוּפְשָטוֹלוֹגִים בתפקוד גבוה. ניתן לומר שאוטיסטים אלו נוכחים יותר במחשבה ולא בחוויה, דהיינו נוכחים לרוב בעבר או בעתיד ולא בהווה. במילים אחרות, הם מתקשים להיות נוכחים בחוויה החושית באופן רצוני.

אוטיסטים מוּחָשוֹלוֹגִים הם אוטיסטים שאצלם תחושת הזמן מהירה יותר באופן משמעותי ממקצב הזמן הממוצע, עקב דומיננטיות מוקצנת של השוכלת (over dominance of the passivumentis). ניתן לומר שאוטיסטים אלו נוכחים בזמן (בהווה, ברגע הנוכחי) יתר על המידה. הם תחושתיים מאוד, מביעים את רגשותיהם בעיקר באופן מוחשי, ולרוב אוהבים מגע וזקוקים לו. הגיונם מוחשי ולא מופשט, והם מתקשים להתמקד בעבר ובעתיד ולהתנתק מההווה, דהיינו להתנתק מהחוויה החושית באופן רצוני.

בואו נמחיש בעזרת דוגמא. לצורך ההמחשה נתמקד ביובל ורונן (שמות בדויים) שני אוטיסטים שפגשתי במהלך מחקרי שאינם מדברים כלל.

יובל הוא אוטיסט מוּפְשָטוֹלוֹגִ. הוא מבלה הרבה מזמנו בהתנועעות קדימה ואחורה, ומביע מידי פעם הברות לא ברורות. עם זאת, הוא מראה סימנים ברורים של אינטליגנציה גבוהה, וניתן לחוש שמשהו מתרחש בשכלו כל הזמן. על פי תיאורית קוטביות האוטיזם, הקושי בדיבור של יובל נובע מהעובדה שהשוכל שלו (המייצר את המחשבה המילולית) נע מהר מדי, דהיינו תחושת הזמן שלו איטית מדי, והוא מתקשה לתרגם את הכמויות האדירות של המחשבה שלו לתנועה הפיזית של שרירי הפה, שהיא איטית מדי לצורך הבעה עצמית ביחס למתרחש בשכלו. במילים אחרות, המציאות החומרית נעה מהר מדי עבורו, והוא לא מספיק להביע את עצמו מילולית מהר מספיק (נקודה מעניינת – אנשים בקוטביות מסוימת יכולים לחוות את מה שיובל חווה על ידי צריכה מופרזת מעט של זני קנאביס מסוימים מסוג סטיבה, המאיצים את השוכל באופן משמעותי. ראו – תיאורית קוטביות הקנאביס). יובל רגיש ביותר לקולות חיצוניים (הם קוטעים לו את חוט המחשבה!), וכן למגע פיזי. ניתן לומר שיש לו יותר זמן לעכל ולעבד את הקלט החושי בכל יחידת זמן נתונה, והוא מוצף שכלית כאשר הוא אינטנסיבי מדי (בחיבוק, לדוגמא).

רונן הוא אוטיסט מוּחָשוֹלוֹגִ. גם הוא אינו מדבר – אך מסיבה שונה לחלוטין. הוא נע כל הזמן בתזזיתיות, ונראה שדעתו מוסחת באופן תמידי על ידי הקלט החושי שסביבו. הוא מבין מילים בודדות – כאשר הוא שומע את המילה אבטיח הוא רץ למקרר, לדוגמא. אך אצלו השוכל כמעט ואינו נע בזמן – עבורו אין עבר ואין עתיד (הוא זוכר אנשים וחוויות, אך רק כתחושה הווייתית באופן בלתי רצוני, ואינו יכול להביע את הזיכרון במילים). הוא אינו מדבר כיוון שאצלו אין הקשר מופשט בין המילים הבודדות שהוא יודע. לדוגמא, כשהוא שומע את המשפט ״האוטו האדום נסע מהר כדי להגיע לבית״, הוא יראה את האוטו האדום בדמיונו בתחילת המשפט. כשהוא ישמע את המילה ״בית״ אמנם יראה ״בית״ בדמיונו, אך כבר יאבד את ההקשר המילולי עם המילים ״האוטו האדום״. במילים אחרות – המלל איטי מדי עבורו, ולכן הוא מתקשה לייצר הגיון (הגיון מלשון הגייה). על מנת לדבר אנחנו צריכים להתנתק זמנית (במיקרו שניות) מהחוויה החושית, ולזכור את ההקשר בין מילה למילה לאורך המשפט. רונן מתקשה לעשות זאת בגלל תחושת הזמן המהירה המוקצנת שלו.

אנחנו רואים, אם כן, שהסיבה לקושי בדיבור הפוכה לחלוטין אצל יובל ורונן. יובל חושב במילים אך מתקשה לתרגמן לחוויה חושית. רונן חווה את החוויה החושית אך מתקשה לחשוב עליה.

אשוב ואזכיר שכל אוטיסט הוא עולם ומלואו. אך התובנה שהסימפטומים נגרמים או מתחושת זמן איטית מדי או מהירה מדי מסייעת לנו לפתוח צוהר למתרחש בשכלו של האוטיסט, להבין את מה שהם חווים, ולנסות לפתח כלים לסייע לנו לתקשר איתם טוב יותר.

מסמך התיאוריה מסביר את קוטביות האוטיזם כתחושת זמן מוקצנת, ומתאר שני מחקרי מקרה (case studies) הממחישים אותה (אחד לאוטיסט מוּפְשָטוֹלוֹגִ ואחד למוּחָשוֹלוֹגִ). כמו כן המסמך מפרט פתרונות פוטנציאליים לפיתוח עבור שני מיני התודעה, ומפרט מעט על קנאביס ככלי לחקר ומיגור סימפטומים אוטיסטיים.

קרא/י עוד: תיאורית קוטביות הקנאביס